Parashat Matot מַּטּוֹת

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. ג אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. ד וְאִשָּׁה, כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ. ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ, וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, וְהֶחֱרִישׁ לָהּ, אָבִיהָ--וְקָמוּ, כָּל-נְדָרֶיהָ, וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם.

ידוע שחשיבות נדר הינה מאוד חשובה לקיום בעני ה׳. הקב״ה נתן לנו את יכולת הדיבור, ואנו (בני אדם) הם הבריאה היחידה עם יכולת זו ולשימוש בכל 22 אותיות הקודש. טוב לדעת שכל חיה קיבלה שתי אותיות בלבד כגון פרה מו, כבש בה, עז מה.... וכדומה.

שלמה המלך אמר ״מוות וחיים ביד הלשון״ (מישלי 18:21) אומרת הקבלה שכל אדם נולד עם מיכסה (כמות) מסויימת של מילים לחייו, וברגע שניסתימו... חוזרים חזרה אל הבורא. לכן סייג לחוכמה, שתיקה! ורק ע״י לימוד תורה ניתן ״להגדיל״ את המיכסה.

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה". זהו הדיבור היחידי בו משה מדבר ישירות אל ראשי המטות. מצד הפשט, בכל ענייני הפרשה, משה, שכבר נצטווה על סיום שליחותו, מכין את כלל ישראל להמשך הדרך והכניסה לארץ, ובדיבורו הישיר אל ראשי המטות, הוא מחזק את מעמדם ותוקף סמכותם. מצד הפנימיות, משה מעורר את כח ראשי המטות שבתוכנו.

הדיבור של משה סובב על פרשיית נדרים ושבועות. אזהרה לעם ישראל שישמרו מלידור נדר ולא לקיימו. כמו שמפרש רש"י על המילים, "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ", "כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין", שישמור האדם על קדושת הדיבור כיוון שהדיבור מטה את כיוון המציאות לכאן או לכאן.

יעקב אבינו נדר נדר לה׳ ואמר בראשית כח כ: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ... וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ"

יעקב ״שכח״ ולא קיים את נידרו מייד כשהגיע לארץ ישראל (20% מעשר ״עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ״) ונענש חמורות פעמיים:

א. מעשר ראשון - רחל מתה בכניסה לארץ ישראל

ב. מעשר שני - דינה ביתו נחטפת ונאנאנסת ע״י שכם בן חמור (ימח שמו ושם זיכרו)

לכן אמר יעקב ״ומתה עלי רחל״, המילה ״עלי״ הינה גם הודאה בחטא וגם ראשי תיבות של צרות יעקב:

ע-עישו אחיו

ל-לבן גיסו

י-יוסף בנו

כשאנו מדברים אנו משתמשים ביכולת אלוקית שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, לכאורה אנו מדברים בשמו לכן הם ״אות״ ברית בין הקב״ה לביננו.

מסבירים חכמי הקבלה פרשת 'מטות' נלמדת תמיד בשלושת השבועות הקשים של ימי בין המיצרים. הימים המסתיימים בתשעה באב, יום החורבן הגדול. במגילת איכה, אותה אנו קוראים בכל שנה בתשעה באב, כתוב, "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א' ג'). בפשט הפסוק, אזהרה שהזמן הזה מועד לפורענות ובו אנו חשופים להצלחתם של אוייבנו הרודפים אותנו בכל דור ודור, והשם יעזרנו ויצילנו.

אך ידוע כי הקב״ה מיד מכין ״תרופה למכה״… מי שירדוף אחר השכינה יוכל להשיג אותה. דבר זה מרומז במילה ״רֹדְפֶיהָ״, המורכבת מהמילים, רודף י'ה, זה הרודף אחר אור השכינה, וישנם פסוקים רבים המעידים על תנועה זאת של גילוי האור בעת החושך, "וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו ל' ז'), "מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהילים קי"ח ה').

אומר הזוהר שיעקב עזב את בית לבן בימי בין המיצרים, ב- א׳ באב לבן השּׂיגו אחר שבע ימים, ב-ז׳ באב, כרת עימו ברית באותו יום ״מצבת גל-עד״. ב- ח׳ באב חצה את משפחתו ורכושו לשני מחנות וחזר ועבר את נחל יבוק (שכח את פח השמן לעתיד נס חנוכה). בערב ט׳ באב נאבק עם מלאך עשׂיו כל הלילה עד עלות עמוד השחר.

יעקב היה היחיד שיכל לנצח מלאך בהיסטוריה מכיוון ״עם לבן גרתי - ו- תרי״ג מצוות שמרתי״. המלאך פוגע ״בגיד הנשה״ של יעקב ומבקש מיעקב לשחררו, ומברכו ומשנה את שמו לישראל (ראשי תיבות של שלשת האבות וארבע אמהות). באותו יום בתשעה באב יעקב פוגש את עשיו ומשתחווה לו 7 פעמים (הקב״ה כעס ונענשנו ב 7 אסונות). באותו יום ט׳ באב כרת עימו ברית (כל האסונות מרגע זה בתשעה באב).

אומר החתם סופר כל מי שלא צם בתשעה באב נחשב כאוכל ״גיד הנשה״ שאסור לאכילה.

ואז יעקב אבינו אומר בתורה ורמז לנו בפסוק ״הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ״... ״אחינו״ ליפעמים הינם ״אוייבנו״! אומר יעקב אבינו ״אל תתערבבו בגויים, אל תנשאו לגויים/יות... אם כן אלא לגרי צדק אמתיים כמו רות (שמה גילית לפני היגירותה), רבי מאיר בעל הנס, רבי עקיבא (בן גר, נכד יעל וסיסרא) וכדומה.

ב״ה שניזכה ‏לאהבתך אחים אמיתית (אהבת חינם) שתעזור לביאת המשיח בקרוב!

שבת שלום ומבורך

יורם דהן

הרב י׳ד התלמיד

המצפה לישועה

מסידרת סיפרי הצנועים:

http://www.lulu.com/spotlight/Torah1